פסק-דין בתיק ת"א 21329-03-12

1.         בפני בקשה מטעם הנתבעת, המבקשת, לדחות על הסף את התביעה שהוגשה כנגדה על ידי  התובע, המשיב, מחמת העדר עילה בהתאם לתקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 .

(להלן:"תקסד"א). 

2.         עסקינן בתביעה כספית על סך של 200,000 ש"ח שעניינה הוא דרישה לתשלום פיצוי בגין טענה להעתקה ולשימוש בלתי מורשים של תכנים מקצועיים מקוריים של התובעת, בהם השתמש הנתבע במסגרת עסקית לשם עשיית רווחים, תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת ועשיית עושר ולא במשפט.

            (להלן: "התביעה העיקרית").

3.         המשיב הגיש תביעה שכנגד על סך של 19,200 ש"ח שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנולדו בעקבות הגשת התביעה העיקרית, בהתבסס על עילות עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה, פגיעה בשמו הטוב והפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

            (להלן: "התביעה שכנגד").

תמצית טענות המבקשת

4.         לטענת המבקשת, התביעה שכנגד עומדת בניגוד מוחלט לעקרון המשפטי השולל קיומה של עילת תביעה שכנגד המבוססת אך ורק על עצם הגשת תביעה, וזאת בהיותה של עילה שכזו פוגעת בזכות היסוד של גישה לערכאות.

5.         לטענתה, המשיב בתביעתו שכנגד מעלה טענות סרק כאילו יש בעצם הגשת התביעה, ובעמידת המבקשת על זכויותיה, כדי להקים לו עילת תביעה כנגדה.

6.         עוד, טוענת היא כי התביעה שכנגד הינה טורדנית וקנטרנית וגם מטעם זה יש לסלקה על הסף.

7.         כן טוענת המבקשת כי התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ומתוך ניסיון ליצור לחץ פסול על המבקשת.

תמצית טענות המשיב

8.         לטענת המשיב, אין לראות בכתב התביעה שכנגד משולל עילה, שכן זה הוגש בגין עוולות התרמית ושקר מפגיע.

9.         כמו כן, לטענתו, כתב התביעה שכנגד הוגש בשל פגיעה בשמו הטוב של עורך דין, שכן בעצם הגשת כתב התביעה המקורי לבית המשפט ופרסומו באינטרנט, כבר גרמה נזק לשמו הטוב של עורך הדין, ללא קשר לתוצאת המשפט, ככל שתהיה.

10.      לדבריו, המבקשת מסרבת להציג לו הסכם עבודה שנחתם בינה לבין היוצר, ולו היתה מציגה הסכם זה, כל ההליך היה מתייתר, ועל כן, קמה לו עילת תביעה נוספת, אותה הוא מבקש בתביעה שכנגד.

11.      בתשובתה, טוענת המבקשת כי טענות ההגנה המועלות בתגובת המשיב, מקומן בכתב ההגנה לתביעה הראשית ולא בתביעה שכנגד.

הכרעה

12.      לאחר עייני בבקשה, בתגובה ובתשובה לה מגיעה אנוכי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, והכל מן הטעמים שיפורטו דלהלן.

13.      תקנה 100 (1) לתקסד"א קובעת כדלקמן: